3 הקהילות היהודיות שאתם חייבים להכיר באירופה!

הקהילה היהודית בוינה
וינה היא אחת הערים האירופיות החשובות ביותר עבור האוכלוסייה היהודית. בחלק זה נחקור את ההיסטוריה של היהודים בווינה ואת מצבם הנוכחי.

הקהילה היהודית בווינה היא מהעתיקות באירופה. בתחילת המאה ה-16 גורשו יהודים מווינה עקב רדיפות דתיות. הגירוש לא היה חסר תוצאות והביא לירידה משמעותית באוכלוסייה ובפעילות הכלכלית ברובע היהודי. אולם עד שנת 1800 חלה תחיית החיים היהודיים בתוך וינה עם גידול באוכלוסייה וכן בפעילות כלכלית (קרקובסקי). הגירוש הוביל לירידה משמעותית באוכלוסייה ובפעילות הכלכלית בתוך הרובע היהודי. עם זאת, עד שנת 1800 חלה התעוררות החיים היהודיים בתוך וינה עם גידול באוכלוסייה וכן בפעילות כלכלית (קרקובסקי). קהילה זו תרמה רבות לתרבות ולכלכלתה של אוסטריה במשך מאות שנים באמצעות תרומתה למוזיקה, ספרות, מדע ועוד (קרקובסקי).

הקהילה היהודית בווינה הייתה מהגדולות והמשפיעות באירופה. יהודים חיים בוינה לפחות מאז המאה ה-12. האזכור הראשון של יהודים החיים בווינה הוא משנת 1137 והמסמך הראשון המזכיר את קיומו של רובע יהודי מתוארך לשנת 1294 כולל בית הכנסת הגדול של וינה.

הקהילה היהודית הייתה לא רק מרכז דתי, אלא גם מרכז כלכלי ותרבותי ליהדות מזרח אירופה במשך מאות שנים, עם הרבה חוקרים מפורסמים, אמנים, רופאים ואנשי עסקים בשורותיה. המגוון הדתי בקהילה היהודית שיקף את זה של שאר תושבי וינה בתקופה זו.

היהודים הראשונים הגיעו לווינה במהלך המאה ה-12. הם היו סוחרים מאיטליה, צרפת וגרמניה. היישוב היהודי הראשון בווינה הוקם על ידי מלך הבסבורג רודולף השני בשנת 1670. בשנת 1803 קבע הקיסר פרנץ הראשון כי על כל היהודים לגור באזור מסוים - ומכאן נולד הרובע היהודי של וינה (Judenviertel). ב-1938 סופחה אוסטריה לגרמניה הנאצית וכמעט כל יהודי אוסטריה נשלחו למחנות ריכוז או נהרגו על ידי נאצים.

הקהילה היהודית בפראג
הקהילה היהודית בפראג הייתה הגדולה באירופה והשנייה בגודלה בעולם. גטו פראג הוא אחד הגטאות המפורסמים בהיסטוריה. זה היה גם מודל לגטאות אחרים שנבנו על ידי נאצים ברחבי אירופה. הקהילה היהודית של פראג, צ'כיה, הייתה מהמשמעותיות ביותר במרכז אירופה. היהודים הראשונים הגיעו לפראג במאה ה-10. עד שנת 1722, כאשר גורשו היהודים מווינה, חיו בפראג כ-2,000 איש. בשנת 1848, לאחר תקופה ארוכה של יציבות יחסית בתקופת יוזף השני ופרנץ יוזף הראשון (קיסרי אוסטריה), מנתה הקהילה היהודית כ-10,000 איש.

הרובע היהודי של פראג הוקם על ידי יוסף השני והפך לגטו במהלך מלחמת העולם השנייה ומאז הוקמו מספר בתי כנסת בפראג. כעת מתגוררים בו רק כמה מאות יהודים שיש להם בית כנסת ובית קברות משלהם ברחוב סירוקה. יהודי צ'כיה נרדפו הרבה לפני עליית אדולף היטלר לשלטון, אבל רק ב-1938 הם נאלצו לענוד כוכבים צהובים ולגור בחלק נפרד של העיר, שנודע כגטו פראג.
ליהודי פראג היסטוריה ארוכה בעיר. הם היו חלק בלתי נפרד מהקהילה ומילאו תפקיד מרכזי בפיתוחה.

במאה ה-12 קיבלו יהודים זכויות לחיות בין חומות פראג על ידי המלך אוטוקר השני. הרובע היהודי הוקם במאה ה-13 והפך לבית למשפחות יהודיות מרחבי אירופה.

ככל שחלף הזמן, יותר ויותר פליטים יהודים הגיעו לפראג מה שהוביל לבעיות צפיפות והגברת המתיחות עם התושבים הנוצרים. בשנת 1689, הקיסר לאופולד הראשון ציווה על כל היהודים לצאת מוינה מה שהוביל לרבים לעבור לפראג. זרם היהודים יצר עוד יותר בעיות צפיפות כמו גם איבה כלפיהם מצד תושבים נוצרים שחשו שהם נדחקים מבתיהם ומפרנסתם. בשנת 1744, הקיסרית מריה תרזה ביטלה את כל הזכויות שניתנו על ידי המלך אוטוקר השני וגירשה את כל היהודים מפראג בחזרה לארצות המוצא או האזרחות שלהם.

הקהילה היהודית בברלין
הקהילה היהודית בברלין היא מהחשובות באירופה. לעיר היסטוריה ארוכה של היותה ביתם של יהודים ואף היה בה רובע יהודי בימי הביניים.

ברלין היא ביתם של יהודים כבר למעלה מ-500 שנה, עם רישומים משנת 1539. במאה ה-18 הפכה ברלין למרכז יהדות אירופה, כאשר שליש מכלל היהודים שחיו בגרמניה התגוררו בברלין. בתקופת השואה נאלצו יהודי ברלין לחיות בגטו. הרובע היהודי של ברלין היה המקום שבו הם היו מוגבלים. הם גם נאלצו לענוד כוכבים צהובים על בגדיהם כדי שניתן יהיה לזהות אותם בקלות.
הרובע היהודי שכן בסמוך לאלכסנדרפלאץ והיה מורכב בעיקר מדיור באיכות ירודה, שהיה צפוף וחסר שירותים בסיסיים כמו מים זורמים.

הקהילה היהודית בברלין גדלה ופרחה בעשורים האחרונים. הרובע היהודי הוא יעד תיירותי פופולרי עם שלל בתי הכנסת, המסעדות והחנויות הכשרות שלו. הקהילה היהודית בברלין גדלה בהתמדה מאז השואה וכיום היא אחת הגדולות באירופה. יש עדיין כמה שרידים מההיסטוריה האפלה הזו, כמו כשאתה יכול פתאום לראות אבן זיכרון בפינת רחוב או כשאתה הולך לבקר באנדרטאות לקורבנות הפשיזם והמיליטריזם.